Home 
NEWS Israeli in singapore ישראלי בסינגפור - 254
NEWS Israeli in singapore ישראלי בסינגפור - 254
ישראלי בסינגפור - 254
|
|
|
||||||
|
||||||
|
זיווג משמיים
שני ילדים משוחחים בבית ספר ממלכתי בארצות הברית. שח האחד לחברו: "אתמול אבא שלי פגש יהודי"...
קוטע אותו החבר: "אין צורך להזכיר את דתו של אדם. כאן יש הפרדת דת ממדינה".
ממשיך הראשון: "או-קיי. אז אתמול אבי פגש סיני".
"טוב מאוד", מתערב חברו, "לאום מותר להזכיר".
"יפה", משיב הראשון, "ואותו סיני אמר לו: חצקל, איפה אתה מתכוון לשהות בתשעה באב?"...
כמה מפתיע, אך האמריקאים לא גילו את אמריקה. הפרדת דת ממדינה הייתה קיימת כבר לפני אלפי שנים. קודם מתן תורה, הדת הסתכמה בפולחן דתי, וכמעט שלא היתה רלוונטית לשאר תחומי החיים.
המהפך התרחש במתן תורה, כפי שמתואר בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן. מתוך 613 מצוות, בוחר הקב"ה את עשרת הדיברות, אותן הוא מוסר במעמד היסטורי כביר, בנוכחות מיליוני אנשים. והנה, במקום לשמוע רעיונות נשגבים, אנו שומעים הוראות פשוטות ובסיסיות: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תחמוד וכן הלאה. איך יתכן שהתגלות אלוקית כה נשגבת עוסקת בדברים כה נמוכים?
מסתבר, שזה בדיוק הרעיון של מתן תורה – לחבר את הדת למדינה ולהכניס את האמונה בה' לחיי היום יום. אורח חיים יהודי אינו מסתכם בתפילה בבית הכנסת, שכן התורה מלווה את סדר היום שלנו מבוקר ועד לילה, ומדריכה אותנו גם במעשים הכי 'פשוטים'.
כשאנו קמים בבוקר, מודים לה' ונוטלים ידיים; לפני ארוחת הבוקר, אומרים ברכה; בעבודה ובמסחר, נוהגים ביושר וזוכרים להפריש כסף לצדקה; בבית עם הילדים, דרך החינוך אמורה להיות על פי תורה. כך אנו מחברים את התורה לחיינו ומחדירים את הקדושה גם בעיסוקים גשמיים, בבחינת "היה יהודי בביתך, וגם בצאתך"!
את הרעיון הזה מתמצתת התורה בשלושת המילים הפותחות את עשרת הדיברות: "אנוכי ה', אלוקיך". המילים "אנוכי ה'" מייצגות את האמונה בה' כשלעצמה; והמילה הנוספת, "אלוקיך", באה להבהיר כי האמונה לא נשארת עיקרון פילוסופי, אלא משפיעה על כל תחומי החיים שלך ושלי – אלוקיךָ.
הזיווג הזה, בין רוחניות וגשמיות, מיושם בהצלחה כבר למעלה משלושת אלפים שנה. מה הפלא, מדובר הרי בזיווג מן השמים.
החיוך השבועי
הראש היהודי
יהודי אמריקאי נכנס לבנק בניו יורק, ופנה לפקיד במחלקת ההלוואות. הוא אמר לפקיד שהוא טס לישראל בענייני עסקים, ומבקש ללוות לעסקיו – 5000$.
הפקיד אמר לו שאין בעיה אך הבנק צריך פיקדון, כדי לתת לו הלוואה. היהודי נתן לפקיד מפתחות למכונית פרארי חדשה שחנתה ברחוב מול הבנק, כפיקדון מול ההלוואה, והפקיד הסכים לקחת את הפרארי.
לאחר שהיהודי יצא לדרכו, מנהל הבנק וכל הפקידים צחקו על האיש היהודי שהשתמש בפרארי שעולה - 250,000$ כפיקדון להלוואה של 5,000$. מנהל הרכב של הבנק החנה את הפרארי בחניון של הבנק במקום בטוח ושמור.
כעבור שבועיים, היהודי חזר והחזיר את החוב - 5,000$ ובנוסף חויב בריבית של -15.41$.
אז פנה הפקיד ליהודי:
"אדוני, אנחנו מאוד שמחנו לעשות איתך עסקים, והעסקה איתך עבדה נהדר, אך אנו קצת תמהים. בזמן שהיית בישראל, ביררנו עליך פרטים, וגילינו שאתה מולטי-מיליונר. מה שמפליא הוא - למה שמולטי מיליונר יצטרך הלוואה של 5,000$ מהבנק ?"
היהודי ענה בחיוך:
"חשוב רק לרגע אדוני!! באיזה מקום אחר בניו יורק סיטי, אני יכול להחנות את הפרארי שלי, לשבועיים, במחיר כה סמלי של 15.41$, ולצפות שהיא תהיה שם כשאחזור"?
בלי דקת דומייה באולימפיידה – בלי טובות
אנשים רבים ברחבי העולם, יהודים ולא יהודים כאחד, כעסו לקרוא כי במשחקים בלונדון לא תקויים דקת דומיה לזכר אחד עשר הספורטאים שנהרגו במינכן, לפני ארבעים שנה. מה כבר ביקשנו? הם לא הבינו. דקה אחת, דקה מתוך טקס פתיחה בן ארבע שעות, אפילו לא דקה אחת לזכר החללים? לא ביקשנו הדלקת נר, הקראת השמות או הקרנת סרטון קצר לזכרם – למרות שכמובן רעיונות אלו היו מתקבלים בזרועות פתוחות – אלא רק דקה אחת של דומיה?
לפני מספר ימים קראתי רעיון שהובע על ידי הרב אריה שישלר, שליח הרבי ביוהנסבורג, דרום אפריקה. בדבריו הוא ציין כי אולי בעוד אנחנו אלו שמתעקשים על דומיה, העולם לא מאפשר לנו לעשות זאת.
האם אי-פעם עמדנו בדומיה מול אסונות?
בשואה, העולם כולו עמד בדממה כאשר הובילו שש מיליון מאחינו ואחיותנו אל תאי הגזים. אך אנחנו לא שתקנו. היהודים פסעו אל מותם כאשר שירת "אני מאמין" על פיהם.
במצרים, כאשר השליכו את התינוקות שלנו אל תוך היאור, לא שתקנו. הרמנו את קולנו בזעקה לבורא העולם שיבוא ויושיע אותנו.
האם כעת עלינו לשתוק? האם כך רוצה היהדות שנתמודד?
או שמא לא זו דרכנו. דומיה היא הסכמה, הכנעת ראש; קבלה שבשתיקה. אך הנביא קורא ואומר: "למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט!"
אנחנו מבקשים רגע של דממה. אך בקשתנו נדחית. אולי יש בכך מסר מן השמיים: זו לא עת לשתוק, זו עת למעשים.
עם ישראל לא מגיב לאסונות בהרכנת ראש אלא בקריאה לפעולה. את זכרם של הנרצחים במינכן לא ננציח באמצעות שקט אלא באמצעות המון רעש: מאות אלפי מעשים טובים שנעשה לזכרם. נוכיח למרצחים הארורים ולממשיכי דרכם כי עם ישראל חי וקיים. הם ביקשו לעקור ולהשמיד, אך אנו נוסיף וננטע. נמשיך ונגדל דור גאה ביהדותו ובמורשתו, דור שיישא בגאון את דגל היהדות בכל מקום אליו ילך.
יהי זכרם ברוך.
|
||||||
|
||||||
|
תרומה מוזרה
נתן שמעון היה איש עסקים מצליח, שבשל עסקיו היה עליו לשהות לעתים תכופות בערים יאשי, גלץ וצ'רנוביץ, שהיו על גבול אוסטריה ורומניה. משמר הגבולות בשני צידי הגבול הכירו אותו היטב.
נתן שמעון לא היה שומר תורה ומצוות בלשון המעטה. הוא היה נוהג להתלוצץ ולצחוק על כל שומר מצוות עמו נפגש. לעומת זאת, אשתו רחל גדלה בבית של חסידים נלהבים של רבי מאיר מפרמישלן והמשיכה בדרך בו התחנכה.
חלפו שנים רבות מנישואיהם ולזוג לא היו ילדים. רחל הייתה נוסעת לעתים תכופות לרבי מאיר, אך בעלה סירב לבוא עמה; הוא לא האמין ברבנים וראה בביקורים אלו בזבוז זמן. ועם זאת, בכל פעם שנתן שמעון היה יוצא את העיר לעסקיו, הייתה רחל אורזת את חפציה ונוסעת לפרמישלן.
הרבי מעולם לא בירך אותה בילדים. בכל פעם הוא היה אומר לה שרק כאשר שניהם יבואו יחד הוא יוכל לברך אותם. רחל הייתה שבה לביתה מדוכאת; יודעת היטב שבעלה מעולם לא יסכים להצטרף למסע. למרות אכזבתה הנשנית, הייתה רחל עושה את דרכה בכל הזדמנות אפשרית לפרמישלן, מקווה שהרבי ישנה את דעתו.
ואז, באחד הביקורים הופתעה רחל לשמוע תשובה שונה מרבי מאיר. "שובי לביתך, ובעוד זמן קצר בעלך ישוב אף הוא לביתו מביקור עסקי בגלץ. אמרי לו כי ציוויתי שהוא יבוא מידית לפרמישלן. אם הוא יסרב, אמרי לו שאני יודע שיומיים קודם לכן, ביום חמישי – ל"ג בעומר – הוא ישב יחד עם קבוצת חברים והם לגלגו עליי. כאשר הוא יבוא עמך, אעניק לך את הברכה המבוקשת."
רחל המאושרת נחפזה לשוב הביתה. אכן, זמן קצר לאחר מכן גם בעלה הופיע. "רבי מאיר אמר שתבוא לפרמישלן באופן מידי!" היא אמרה לבעלה מיד לאחר שקידמה את פניו.
"לבוא לפרמישלן באופן מידי! הרבי אמר! חה חה חה!" פרץ נתן משה בצחוק פרוע.
אבל כשרחל המשיכה ומסרה לו את דברי הרבי, פניו החווירו. "אם הרבי יודע מה עשיתי, הוא בטח אדם קדוש" – אמר. הוא להצטרף לרחל לביקור הבא בפרמישלן.
הוא תיכנן את הביקור בקפידה, יודע היטב כי אם יוודע לחבריו שהוא נוסע לרבי הוא יהפוך למושא ללעג וקלס בעצמו. לפיכך הוא תיכנן עצירה בעיר למברג שם יחליף כרכרה וימשיך לפרמישלן.
עם הגעתם לעיר הוא נכנס לחדרו של הרבי. "שמו הוא משה נתן ואני מהעיירה שאץ" אמר לרבי.
"ומה אתה רוצה?" שאל הרב בתמימות מעושה.
"אני רוצה ברכה לילדים" הוא השיב.
"אל תאמר לי חצי אמת!" הגיב הרבי. "לא באת לכאן משאץ, אלא עצרת בעיירה למברג. בפעם הבאה תבואו לכאן ישירות מעירך, ואז תזכה לברכה המבוקשת."
נתן שמעון הופתע שוב לגלות את רוח קדשו של הרבי.
אך כאשר הוא שב לעירו, נשכחו הדברים מליבו והוא לא חזר אל הרבי במשך שבועות ארוכים. אשתו לא הפסיקה להתחנן בפניו לשוב לפרמישלן, עד שיום אחד הוא הבטיח לה שהם יסעו לרבי לשבת נחמו.
הרבי קידם את פניהם בסבר פנים יפות, ואף העניק לו עליה לתורה במשך השבת. נתן שמעון העריך זאת מאוד, ותיכנן לתת תרומה גדולה לבית הכנסת. כאשר הגבאי החל לומר את נוסח ה"מי שבירך", במהלכו ניתן להתחייב סכום כסף לבית הכנסת, הוא אמר "מי שבירך... בעבור שיתן" – ואז רבי מאיר קטע את הגבאי ואמר "בעבור שיעזור לישראל". הפעם היה נתן שמעון מבולבל לחלוטין. "בעבור שיעזור לישראל?" למה מתכוון הרבי?
לאחר התפילה קרא לו הרבי ואמר: "יבוא יום בו יבוא אליך צדיק ויבקש את עזרתך שתהיה כרוכה בסיכון של ממש. אם תבטיח לעזור לו, תזכה להיפקד בבן זכר עוד לפני שתעזור לאותו צדיק."
"בהן צדקי אעזור לו!" קרא נתן שמעון. זמן קצר לאחר מכן נכנסה רחל להריון.
שנה חלפה, ולילה אחד הגיע לעיירה הצדיק רבי ישראל מרוז'ין שברח מהשלטונות הרוסים שאיימו לשלוח אותו לסיביר. החסידים חשו כי באוסטריה חייו יהיו בטוחים. נתן שמעון היה במקום לרגל עסקיו, וחיש מהר נזכר בדבריו של הצדיק מפרמישלן: "בעבור שיעזור לישראל" – לצדיק רבי ישראל! ללא לחשוב פעמיים הוא ניגש לאכסנייתו של הצדיק והציג את עצמו. "אני מכיר היטב את המקום, אשמח לעזור לרבי להבריח את הגבול" הוא אמר.
נחל קטן פיכה בין רומניה לאוסטריה שהיווה גבול טבעי. היה זה בעיצומו של החורף, ושכבת קרח דקה כיסתה את הנהר. בחצות הלילה הם החלו לצעוד לעבר הנהר, ונתן שמעון הרכיב את הרבי על כתפיו והחל לצעוד.
שכבת הקרח הייתה די דקה, והוא הזיע מרוב פחד. משמר הגבול עלול לתפוס אותם, ובכל רגע הקרח יכל להישבר והם יפלו אל מותם במים הקפואים. צעד אחר צעד הוא חצה בזהירות, מניח את רגלו על שכבת הקרח כדי לבדוק את יציבותה ורק לאחר-מכן ממשיך בדרכו.
באמצע הנהר הוא נעצר.
"מה אירע?" שאל רבי ישראל.
"רבי, אני מבקש כי תבטיח לי שאכנס לגן העדן" אמר נתן שמעון. "חטאתי רבות בחיי, חטאתי ופשעתי. אך כעת אני מתחרט על כל מעשיי. אם הרבי לא יבטיח לי חלק לעולם הבא, לא אזוז מכאן."
"אם זה מה שמטריד אותך ברגעים אלו, הרי אני מבטיח לך חלק לעולם הבא" השיב הרבי.
נתן שמעון המשיך בדרכו. זמן קצר לאחר-מכן הוא הגיע לצידו השני של הנחל, לצד האוסטרי. הרבי הגיע לחוף מבטחים.
חדש בקהילה היהודית – ספרים ישראלים להשאלה – חינם!
הספרייה תיפעל בשיטת קח תן
חברי הקהילה יתרמו לספרייה את כל הספרים שאין להם עניין בהם (והם לא צריכים אותם בחזרה).
במקביל כל המעוניין בספר להשאלה יוכל להגיע ולקחת מתוך המצאי הקיים בחדר.
יש לכם ספרים שמעלים אבק ותשמחו להעביר אותם לאחרים? הביאו אותם באופן מסודר לחדר הספרים בקהילה
כבר אין לך מה לקרוא יותר? גש לחדר הספרים בקהילה וקח לך ספר לקריאה.
|
||||||
|
חדש בקהילה היהודית – ספרים ישראלים להשאלה – חינם!
הספרייה תפעל בשיטת קח תן, חברי הקהילה יתרמו לספרייה את כל הספרים שאין להם עניין בהם (והם לא צריכים אותם בחזרה). במקביל כל המעוניין בספר להשאלה יוכל להגיע ולקחת מתוך המצאי הקיים בחדר.
יש לכם ספרים שמעלים אבק ותשמחו להעביר אותם לאחרים? הביאו אותם באופן מסודר לחדר הספרים בקהילה הממוקם בחדר הילדים בקומת הכניסה של בניין הקהילה היהודית. כבר אין לך מה לקרוא יותר? גש לחדר הספרים בקהילה וקח לך ספר טוב לקריאה.
בסוד הפרשה
הקהילה היהודית מזמינה אתכם להשתתף בסדנא העוסקת בפרשת השבוע במבט כללי ובמבט שני... וכל זה בעברית! נפגש בימי חמישי בשעה - 21:00 בבניין הקהילה היהודית ה - J.B.C קומה 5. הסדנא בהנחיית הרב נתנאל ריבני.
סאנדיי סקול
SUNDAY HEBREW SCHOOL
פותח את שנת הלימודים ביום ראשון 19.8.2012 בשעה 9:30.
אסיפת הורים לפתיחת שנת הלימודים תתקיים ביום חמישי 16.8.2012 בשעה 20:30 בבניין הקהילה היהודית ברחוב WATERLOO ST 24 בקומה החמישית.
במפגש זה תתקיים הרשמה ,תנתן להורים סקירה על תוכנית הלימודים ויוצג צוות ההוראה.
מצפים לראותכם! רויטל שלו מנהלת בית הספר וצוות המורים.
|
||||||
|
||||||
| אין המערכת אחראית על פרסומים פרטיים | ||||||
