Home 
NEWS Israeli in Singapore Israeli in singapore ישראלי בסינגפור - 230
NEWS Israeli in Singapore Israeli in singapore ישראלי בסינגפור - 230
ישראלי בסינגפור - 230
|
|
|
||||||
|
||||||
|
כולנו עובדי קבלן
כשמישהו שאל אותי השבוע האם כרב גם אני שובת, חשבתי לעצמי שלא זו בלבד שרבנים אינם שובתים, אלא שכשכולם שובתים הם עובדים קשה יותר. כך זה הרי בכל שבת, אם עבור רוב הציבור שבת היא יום מנוחה הרי שעבור הרב זה בדיוק ההיפך, שבת היא יום העבודה הקשה ביותר: להכין דרשה, לנהל את התפילות, לקרוא בתורה, למסור את השיעורים ועוד.
לפעמים רק המחשבה על כל התיאומים והסידורים שאני נדרש לעשות כשאני ממש חייב לנטוש את הקהילה לשבת אחת, היא לבדה גורמת לי לוותר על הרעיון...
אז חלק פעיל בשביתה אמנם לא לקחתי, אבל גם אני מבקש להצהיר על תמיכתי הגורפת במאבק למען עובדי הקבלן. אבל לפני זה - 'גילוי נאות': אל תחשדו בי בצדקנות יתירה והזדהות מתחסדת עם מצוקתו של החלש. אני תומך במאבקם של עובדי הקבלן, מתוך אינטרס אישי פשוט - גם אני עובד קבלן, ובעצם... כולנו עובדי קבלן...
הייתכן?
תראו, בניגוד למקובל לחשוב, המעסיק הגדול ביותר במשק איננו המגזר הציבורי, אלא הקב"ה. המעסיק את כולנו בקיום התורה והמצוות. כך לדוגמא נאמר בפרקי אבות "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". אין ספק שעל התקשרות עסקית מעין זו חלים כל הכללים והחוקים הנגזרים מיחסי "עובד-מעביד".
אבל לפני שפקידי מס ההכנסה ממהרים לגזור קופון ומבקשים לגבות אחוזי מס מהשכר המובטח לנו מהקב"ה, כדאי לעיין בהמשך הדברים שם נאמר "ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא". השכר המובטח הוא שכר רוחני, והוא ניתן למימוש ממש "או-טו-טו" באחרית הימים...
רגע, האם אין בכך משום הלנת שכר? הרי הקב"ה עצמו היה הסוציאליסט הגדול שטבע בתורה את הכלל "לא תלין שכר שכיר", "ביומו תתן שכרו". דחיית השכר שמגיע לנו עד לאחרית הימים זה לא סתם 'הלנת שכר' זה 'הרדמת שכר'... הייתכן שהקב"ה לא מתנהל לפי אמות המידה שהוא עצמו קבע?
זהו, שהקב"ה בחכמתו מעסיק אותנו לא כשכירים, אלא כקבלנים, כך שעד שלא נסיים באופן מושלם את עבודתנו - להפוך באמצעות קיום המצוות את העולם למקום טוב יותר, כזה שאפילו הקב"ה ירגיש פה בבית, אף אחד בעצם לא חייב לנו כלום.
אז נכון שאין מקום לדרישה מהקב"ה לקבל את השכר הרוחני שמגיע לנו, כיון שעדיין לא השלמנו סופית את מלאכתנו. אבל כן יש לנו זכות לדורש ממעסיקנו הספקה שוטפת של כל מה שאנו זקוקים לו, ולו בכדי שנוכל להמשיך ולקיים את התורה והמצוות ולמלא את מטרת חיינו.
אצל הקב"ה כמעסיק נשק השביתה לא יעיל ומן הסתם גם לא מומלץ, אבל כדאי לנו לזכור ולהזכיר, ובעיקר להתפלל ולבקש - אלוקים! תן לנו כל מה שאנו צריכים, כי גם לעובדי הקבלן יש זכויות!
החיוך השבועי
חומר למחשבה
רק כשמחממים משהו במיקרו מגלים כמה דברים אפשר להספיק ב-50 שניות.
אנחנו ב- 2012 ועדיין לא מצאו תרופה לבוקר.
תוצאות המחאה החברתית: החשמל מתייקר ב9% וכל חבר כנסת מקבל עוד 1,000 ש"ח תוספת
למשכורת, אבל הקוטג׳ ירד בשקל! נראה לי שניצחנו!
יש לי משכורת היברידית: חצי ממנה הולך על חשמל וחצי על דלק.
מחירון צה״ל המעודכן: חייל אחד שווה קצת יותר מאלף מחבלים, אבל קצת פחות מכרטיס לרכבת.
קצת אירוני שליצור ששוכח ימי הולדת, שוכח ימי נישואין ושוכח להוציא את הילדים, קוראים זכר.
קיבלתי מעטפה מסינגטל. בחוץ היה כתוב "יש לך עוד סיבה לחייך", בפנים הייתה החשבונית. לא מת על ההומור שלהם.
לא התפקיד שלי
חבר טוב שלי סיפר לי פעם: "לא אתיימר לומר שחזיתי את התמוטטות ברית המועצות לשעבר, אחרי ביקור בן חמשה שבועות בשנת 1987. עם זאת, לא יצאתי תחת הרושם שהענינים שם מתנהלים כשורה. גורם משמעותי לכך היה אירוע שהתרחש זמן קצר אחרי נחיתתי במוסקבה. רכב שחנה בחצר בית הכנסת החבד"י נפרץ, ורכוש בעל ערך נגנב ממנו. כאשר השומר המקומי תוחקר על האירוע, הוא השיב במשיכת כתפיים: "התפקיד שלי הוא לוודאות שהכל כשורה. כשמשהו לא מתנהל כראוי – זה לא התפקיד שלי"!"
נזכרתי בסיפור זה תוך כדי לימוד פרשת השבוע, עם סיפור שהרבי מליובאוויטש היה נוהג לספר לעיתים תכופות. הסיפור עוסק באחד מהאדמורי"ם הקודמים אשר על שמו נקרא הרבי: רבי מנחם מענדל, בעל ה"צמח צדק" (1749-1826). אחת מכלותיו הצעירות חלתה, והרופאים הביעו את דעתם פה אחד כי לא נשקפת כל תקווה. כשעדכנו את רבי מנחם מענדל בדברי הרופאים, הוא העיר כי בתלמוד מובאת שאילתה: "מהיכן אנו יודעים שניתנה רשות לרופא לרפאות"? התלמוד מוכיח זאת מהפסוק המופיע בפרשתנו, "ורפא ירפא" – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. "אולם" הטעים רבי מנחם מענדל, "באף מקום לא ניתנה לרופא סמכות או יכולת לקבוע שמצבו של פציינט סופני".
למעשה, שאילתת הגמרא מהווה אתגר רציני עבור המאמין. אם ה' רצה שהאדם יחלה – איזו תועלת תבוא מפניה אל הרופא? אנו לא עוסקים בשאלה "כיצד ניתן להתערב במעשיו של הבורא" אלא בשאלה "כיצד לדעתך, יכול הרופא לשנות בכהוא-זה מרצונו של ה'"? התלמוד אכן מסיק, שסמכותו של הרופא לחולל שינוי נובעת אך ורק מכך שה' העניק לו, ואף ציווה עליו, יכולת 'להתערב' במעשיו ולרפאות את החולה.
המחלה והרפואה מהווים דוגמא דרמטית משהו למושג זה, רעיונות החסידות ניתנים ליישום בכל תחומי החיים: עבודה למטרת פרנסה, סיוע לנזקקים, וכו'. יש לנו את היכולת, הזכות והחובה לחולל שינוי אך ורק משום שה' ציווה עלינו לעשות זאת. אך היכולת הזו מוגבלת. כשנמצה יכולת זו, דהיינו אם נעשה כל מה שביכולתנו לעשות, מה שיתרחש מעבר לכך אינו בתחום אחריותנו.
משום כך, המושג "ייאוש" לא קיים בלקסיקון החסידי. בדרך כלל מתחלקים האנשים לשני סוגים: הפאטליסטים והאקטיביסטים. הפאטליסט מאמין שהכל נתון בידי הגורל. דברים ימשיכו להתנהל בדיוק כפי שהם התנהלו עד עתה, ואיש לא יכול לעשות מאום כדי לשנות אותם. ברוח זו, אין טעם לתחושות של סיפוק או ייאוש (למרות שיהיו כאלו שיטענו שהפאטליזם היא סוג מסויים של ייאוש). האקטיביסט, לעומתו, מאמין שהגורל מצוי בידיו. הוא יחוש סיפוק כשהוא יצליח להשיג את המטרה שקבע לעצמו, ויהיה מיואש אם לא יגשים את יעדיו, כי לדעתו, אי-ההצלחה נבעה מחוסר תכנון ראוי מצידו.
היהודי לא שייך לקבוצה הראשונה ואף לא לקבוצה השניה. במובן מסויים הוא פטאליסט, כי הוא מאמין שכל מה שמתרחש נעשה בידי ה' וברצונו. במובן אחר הוא גם אקטיביסט: הוא מאמין שהוא יכול ומוכרח לעשות כל שביכולתו כדי לנסות לשפר, לחולל שינוי.
דבריו של השומר הרוסי, איפוא, לא היו חסרי בסיס. ביצוע דברים בצורה טובה – זהו תפקידנו. אך כשמיצינו את יכולותינו, אין זה כשלון. אנחנו ביצענו את תפקידנו שלנו. כעת תורו של ה' לבצע את תפקידו שלו.
|
||||||
|
||||||
|
נסיעת חייו
יש בתל אביב חבורה של נהגי מוניות שבכל חודש הם יושבים בבית של מישהו אחר, שותים, ומספרים את כל החוויות של השבוע שהיה להם.
אחרי כמה סיפורים של נהגים , קם אחד מהם ואמר עכשיו אני מבקש לספר לכם מקרה מעניין שאירע לי השבוע.
וכך סיפר: "השבוע נסעתי כהרגלי ברחובות תל אביב, תר אחרי נוסעים, כשלפתע לקוח מסמן לי לעצור . הנוסע ניראה מאוד מצחיק, קשיש, עם חולצה כזאת של חוף הים במיאמי מכופתרת, שעון זהב וצמידים מזהב על ידו.. עלה למונית והוא אומר לי: 'סע לשיינקין'.
אני מתחיל לנסוע, ומתפתחת שיחה. האיש מספר על עצמו, על הצלחותיו ועל מפעלים והשקעות שיש לו.
לאחר כמה דקות של נסיעה הוא שואל אותי אם אפשר לעשן במונית. אמרתי לו 'בכבוד' , תעשן. ואז הוא הוציא סיגר,ואני קצת מבין בסיגרים.. הסיגר הזה שווה מינימום 500 דולר... אני מוציא 'נקסט לייט' והוא צועק: 'לא, לא - אני אדליק לך', ואז הוא הוציא איזה מצית יקר שבהערכה גסה שווה לפחות 1000 דולר, ואיך שהוא בא להדליק לי את הסיגריה, שרוול החולצה שלו התרומם ויכולתי להבחין במספר הטבוע על ידו , כזה שהוטבע על זרועותיהם של היהודים המובלים למחנות ההשמדה.
באותו מבט חטוף 'צילמתי' את המספר, וזה גרם לי להתרגשות עצומה. באופן אוטומטי הרגל נחה על דוושת הבלם ומיד עצרתי בצד הכביש.
הפניתי את מבטי לאחור ואני אומר לו בהתרגשות : אתה ניצול שואה? הוא מסתכל עלי בתדהמה על שעצרתי. כועס ורוגז , ולא מבין את פשר שאלתי. מופתע משאלתי הוא משיב: 'אף פעם לא נפגשת עם ניצול שואה? 'תמשיך לנסוע בבקשה, אתה מעכב אותי !!
המספר שקראתי על זרועו ריגש אותי, ובקשתי שיספר לי על קורותיו בתקופת השואה. הוא לא היה רגיל לכך שנהג מונית או איזה שהוא אדם, יתעניין כל כך בקורותיו, ועוד באופן כל כך פתאומי. הוא לא הבין למה עצרתי , ולאחר היסוס קט הסכים לספר מעט על קורותיו. הוא סיפר שכל בני משפחתו נספו בשואה והוסיף:
'אחרי השואה, חיפשתי וחקרתי לברר אם מישהו מבני משפחתי ניצל. הגיעה אלי שמועה שאחי נמצא בארץ ישראל. הגעתי לכאן, אף אחד לא ידע להגיד לי דברים ברורים, אבל מישהו שפגשתי סיפר שהכיר את אחי, והוא נפטר בארץ. כך נשארתי לבד בעולם..." .
הנהג שסיפר את סיפורו במפגש החברתי של הנהגים, עצר את סיפורו ולקח נשימה ארוכה. חבריו, נהגי המונית שהאזינו בקשב רב לסיפור המרתק דחקו בו להמשיך, אבל בתגובה הוא אומר להם, "לפני שאמשיך לספר לכם מה קרה עם הנוסע, אני מבקש שתאזינו קודם לסיפור האישי שלי.."
והוא ממשיך: "תיראו, אתם מכירים אותי כבן אדם דתי, אבל אני לא הייתי כל החיים שלי דתי. לפני מספר שנים חזרתי בתשובה.. נולדתי בקיבוץ חילוני.. והייתי חילוני גמור, לא היה לי שום קשר לדת...
בגיל שלפני הגיוס, יום אחד אני יושב בחדר האוכל בקיבוץ, בלי תיאבון, ובלי חשק לאכול. היתה לי תחושת בחילה. אמרתי לעצמי, מוטב שאמשיך את עבודתי, אסיים מוקדם ואלך לישון מוקדם".
והוא ממשיך ומספר: "במקום עבודתי הייתה גיגית ענקית כזאת, שלתוכה היינו זורקים תפוחי אדמה. בתחתית הגיגית יש להבים גדולים, כמו בבלנדר, וככה הם קוצצים את תפוחי האדמה.
באותו היום , שהיה יום גשום , חזרתי לעבודתי ליד מכונת קיצוץ תפוחי האדמה. נעלי היו רטובות. עליתי לגיגית לשפוך את תפוחי האדמה והתחלתי ליפול פנימה לתוך הגיגית, וזאת בשעה שהמכונה פועלת.
נחבלתי. צעקתי בכאב, הרגשתי שאני עומד לאבד את חיי בשניות הקרובות כשקלטתי שלאט לאט אני יורד עם תפוחי האדמה לתחתית הגיגית אל תוך להבי הסכינים.
צעקתי בכל כוחי לעזרה , אבל אף אחד לא שמע אותי כי כולם היו בחדר האוכל. ניסיתי לטפס על הדופן הפנימית החלקה והגבוהה , על מנת להיחלץ משם, אך ללא הצלחה. ואז התחלתי לצעוק לבורא עולם.
לזעוק. להתפלל. דומני שזאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שפניתי לבורא עולם. שצעקתי. שהתפללתי אליו . קראתי בקול : 'תעזור לי , תציל אותי . אני לא רוצה למות!'
ואז, בעודי צועק וצורח מבוהל ומלא חרדה, אני רואה פתאום יד מושטת אלי ממקום לא צפוי כלל, לופתת את ידי בחוזקה ושולפת אותי מתוך הגיגית.
הדבר הראשון שראיתי על היד, היה מספר טבוע על היד .
זו הייתה ידו של זלמן מהקיבוץ. זלמן היה ניצול שואה ובגלל השואה הוא היה בהלם וטראומות , ולא דיבר ולא תקשר עם אף אחד.
אמרתי לו בהתרגשות תודה רבה, רבה. ממש, הצלת את חיי !
והוא מצידו, לא התייחס לעניין יותר מדי. פשוט המשיך ללכת..
" מאז אותו אירוע , הוסיף נהג המונית לספר , המספר שראיתי על זרועו של זלמן רדף אותי כל החיים שלי. זכרתי אותו ויכולתי לדקלם אותו בכל רגע נתון.
המספר הזה הוסיף לרדוף אותי גם בהמשך דרכי בחיים. התגייסתי לצבא - שלוש ספרות של המספר האישי שלי היו כמו שלוש הספרות הראשונות של זלמן...
קניתי דירה בבניין מגורים בעיר. שתי הספרות האמצעיות של הבניין היו שתי הספרות האמצעיות של זלמן. הזמנתי טלפון, שלוש הספרות האחרונות של מספר הטלפון שלי היו כמו שלוש הספרות האחרונות שעל ידו של זלמן."
"ועכשיו, בחזרה אל התימהוני שעלה למונית שלי.
כשהוא הרים את ידו להצית את סגריית ה'נקסט- לייט' עבורי, זה היה כמעט בדיוק אותו מספר של זלמן, שאותו ידעתי בעל פה כל חיי.
..רק הספרה האחרונה שונה. כשראיתי את המספר של הבחור שהיה איתי במונית. הבזיקה במוחי מחשבה .
לאחר שעצרתי ונעלתי את הדלתות, ולאחר שיחה קצרצרה עם הנוסע שעליה כבר סיפרתי, ולמרות בקשת הנוסע להמשיך בנסיעה הרגילה - עשיתי סבוב פרסה והתחלתי לדהור לכיוון ההפוך.
הנוסע נבהל והתחיל לצעוק עלי: 'לאן אתה נוסע?' ואני לא מגיב. רק לוחץ על דוושת הגז ומאיץ מהירות. הוא חשב שאני חוטף אותו והתחיל להשתולל בצעקות. ואני שותק ולא מגיב. הייתי בטוח שאני עושה את המעשה הנכון. נהגתי במהירות רבה, אבל באחריות. המחשבה שהבזיקה במוחי רק שניות אחדות קודם לא הרפתה ממני.
לא רציתי לשתף את הנוסע במה שעבר עלי.
פני היו מועדות לקיבוץ שבו גדלתי . החלטתי לנסוע לזלמן. בעצם, לא ידעתי אם הוא עדיין קיים. אולי אפילו נפטר, אחרי הכול כבר עברו שנים רבות מאז שעזבתי את הקיבוץ!!
למרות חששותי שנסיעתי תהיה לשווא, הייתה לי תחושה, ואולי רק תקווה שאמצא את זלמן חי וקיים.
סוף, סוף הגעתי לקיבוץ המוכר והחביב. הזיכרונות כמובן שבו והציפו אותי, אבל דחקתי אותם הצידה, הגעתי היישר לדירתו של זלמן, כאילו רק אתמול עזבתי את הקיבוץ. ירדתי מהמונית כשהשארת מאחור את הנוסע עדיין בתוכה. דפקתי בהתרגשות ובחוזקה על הדלת, מסופק אם זלמן עדיין חי .
כעבור דקה או שתיים , שנדמו לי כנצח , הדלת נפתחה, ולא יאומן: זלמן , חי וקיים עומד בפתח. הוא עמד שם עם המבע האטום משהו, כמו אז, ואני מתנפל עליו בחיבוק, כמי שלא ראה אדם קרוב שנים רבות כל כך. זלמן, שלא היה מדבר , נשאר אדיש ונראה שלא זכר אותי.
וכך, בעודי אוחז בזלמן בפתח הדירה, ירד הנוסע התימהוני מהמונית,
התקרב אל שנינו, ומבלי שהבחנתי, ראה את המחזה, והתנפל על זלמן בחיבוק. הייתי מאושר מרוב שמחה. הניחוש הפרוע שלי נמצא נכון.
ז ל מ ן והנוסע שלי היו א ח י ם !!!
על אף כל השנים שעברו ועל אף שבגרו והזדקנו – ניכר הדמיון שבין השניים. השניים קלטו בחושיהם הבריאים, שהם אחים. בפעם הראשונה בחיי ראיתי את זלמן מ ד ב ר !!!
הרגשתי, שזלמן נשלח מן השמיים להציל אותי מלהבי מכונת החיתוך, על מנת שאוסיף לחיות, ולהביא אליו את אחיו האבוד. הרגשתי שהתפקיד שמלאתי בדרמה זו, לא היה מקרי. היה ברור לי שמלמעלה הועידו לי תפקיד זה, ולא נשאר לי אלא להיות אסיר תודה על שההשגחה זימנה לי תפקיד כה נהדר ונפלא בדרמה זו.
כך סיפר הנהג לחבריו, והתיישב במקומו, כשהוא זוכה לחיבוקים על האירוע המדהים.
|
||||||
|
פורים 5772 - 2012 קריאת מגילה תתקיים ברביעי 19:30 @ 7MAR בבית הכנסת מגן-אבות. בני נוער יחגגו קריוקי ברביעי 19:30 @ 7MAR, פרטים יבואו. בית אבות יחגגו בחמישי 10:00 @ 8MAR המסיבה השנתית של פורים למבוגרים תתקיים במוצ“ש 21:00 @ 10MAR, פרטים יבואו. קרנבל פורים למשפחות יתקיים בראשון 14:30 @ 11MAR בבניין הקהילה, פרטים יבואו. בסוד הפרשה הקהילה היהודית מזמינה אתכם להשתתף בסדנא העוסקת בפרשת השבוע במבט כללי ובמבט שני... וכל זה בעברית! נפגש בימי שלישי בשעה- 21:00 בבניין הקהילה היהודית ה - J.B.C קומה 5. הסדנא בהנחיית הרב נתנאל ריבני. זומבה לנשים שיעור הזומבה לנשים עם גלי יתקיים בבניין הקהילה היהודית קומה 5 כל שבוע בימי רביעי בשעה 8:30 מחיר השתתפות 15$, כולכן מוזמנות!
שיר בהזמנה חדש בסינגפור דיסק שירים באנגלית עם שם הילד/ילדה שלך. לדוגמא ניתןלמצוא ברשימה את השירים:Good Morning, Animal's Song, Numbers Song, Learning the ABC, Happy Birthday And more… , הפקה יחודית ומקורית,
המתנה המושלמת לימי הולדת חגים וארועים שמחים. להזמנות: www.singa-song.com
לקבלת עדכונים על מוצרים כשרים: מצאו אותנו בפייסבוק - Kosher food in Singapore
|
||||||
|
||||||
| אין המערכת אחראית על פרסומים פרטיים | ||||||
.
